<h1>רבינו יהונתן מלוניל — כתובות</h1>
<h2>דף כא:</h2>
[כתובות ס' ע"א] כיונק שקץ, כלומר ולא ספינן ליה בידים. יונק תינוק והולך כ"ד חדשים, שהם שני פעמים שס"ה ימים והם שבע מאות ושלשים יום, ובמדרש תנחומא מסמיך ליה אהאי קרא לא תבשל גדי בחלב אמו תבשל בגימטריא הכי הוו וב' יתירא הם שני ימים היתרים על כ"ד חדש כדאמרינן לקמן חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו, ותו (דאיירינן) [דאמרינן] בפ"ק דתענית [ה' ע"ב] דנ"ב היו שנותיו של שמואל הרמתי דכת' [ש"א א'] וישב שם עד עולם ומפורש בתלמוד ירושלמי [תענית פ"ד ה"א] עד עולם עד עולמו של לוי דכתיב [במדבר ח'] מבן חמשים שנה ישוב וגו' אלמא הא דכתיב [שמואל שם] עד יגמל הנער כ"ד חדש הוי. פירש לאחר כ"ד חדש דאי תוך הזמן יכול להחזירו לפי שעדיין הוא כסתם תינוקות שמסוכנין הם לחלב. כיונק שקץ, דכגדול חשבינן ליה דאע"ג ד[חלב] מהלכי שתים מן התורה מותר ה"מ כשהוא פרוש שיכול אדם לומר של עז ושל רחל הוא לא החמירו בו חכמים אבל לינק ממש מגוף האשה אסרו חכמים כדי שלא יטעה וישתה נמי מחלב של בהמה שאינה מעלה גרה כיון דאדם נמי אינו מעלה גרה, וחלופא בדם של מהלכי שתים שגם הוא טהור מן התורה אבל כשהוא בכוס אסרוהו חכמים כדי שלא יטעה בשאר דם אחר מכל בעלי חיים שהוא אסור אבל כשהוא אינו פרוש מגוף האדם אלא שהוא תוך פיו אפילו מצות פ(י)רוש אין בו ומוצצו ובולעו וכשהוא פרוש על הככר צריך גרירה מדרבנן.
<h2>דף כד:</h2>
[כתובות פ"ג ע"א] תני ר' חייא האומר לאשתו וכו', ולאו דוקא קתני הכותב דמשמע טעמא שכתב לה הכי הוא דהוי סלוק לגבי מכירת הגוף אבל אומר בלא כותב אלא שהתנה עליו בעודה ארוסה כדמוקים לה בגמ' לא יועיל לה כלום קמ"ל ר' חייא דאפילו אומר לחודיה מהני כמו שכתב. וקא פריך והשתא דאשכחן דכותב היינו אומר ואומר היינו כותב אפילו כי כתב לה מאי הוי כלומר אמאי מכרה קיים והתניא האומר לחברו אחד מכל הלשונות הללו בין (בכתובה) [בכתיבה] בין באמירה בעלמא באפי סהדי דין ודברים אין לי על שדה זו וכגון שהיו שני שותפין בשדה אחת לא אמר כלום דאין זה (א)לא לשון מכר ולא לשון מתנה. ומשני אין הכי נמי בדבר שהוא מוחזק בידו (דבר ש)אין יכול להסתלק בלישנא גרועה כגון בנשואה אבל הכא מיירי בארוסה דבעודה ארוסה שעדין אין (בו) [לו] בפירות כלום הילכך יכול לסלק עצמו אפילו בהאי לישנא אבל בנשואה ובשיתוף אינו מסלק עצמו ממה שהוא מוחזק בידו בכי האי גונא. וכדרב כהנא, כלומר וכי תימא [מנלן] דבדבר שאינו מוחזק בו שיכול לסלק עצמו בלשון זה אע"פ שאינו לשון מפורש למתנה ולמכר מדרב כהנא נפקא לן. הבאה לו, כלומר שעתידה לבא בידו אבל עדיין לא באה לו. ממקום אחר, כגון ירושת אשתו שכל זמן שלא נשאה אינו רשאי ליורשה ונחלה הבאה לו על ידי תקנה דקסבר רב כהנא ירושת הבעל אדם מתנה עליה שלא יירשנה ואע"ג דכי אמר לא יירשנה לאו לשון מתן ומכר היא והיינו כלישנא דמתני' דקתני דכתב לה בחייך ובמותך (אינה) [אינו] יורשה. וטעמא דרב כהנא כדרבא (או אמרי') [דאמר כל האומר] אי אפשי בתקנת חכמים [וכו'] וירושת הבעל תקנת חכמים היא דקסבר ירושת הבעל דרבנן הילכך כיון דתקנת חכמים היא שתקנו לטובתו יכול להתנות עליה ולומר אי אפשי בתקנת חכמים בטובה זו. אי הכי, כיון דטעמא הוא משום (דרבה) [דתקנתא דידיה הוא] שיכול למחול עליה. אפילו נשואה נמי, דהא [ד]קאמר [רבא] אשה נשואה היא וקאמר רבא אשה יכולה וכו' אמאי איצטריך לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה. נשואה ידו כידה, כלומר בעל לגבי אשה ידו כידה הילכך הוה ליה כשותף בשדה אחת שאמר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום אבל אשה אין אשה כידו הילכך יכולה היא שתאמר איני נזונת ואיני עושה. עדיפא מידה, כי היא נשואה לא מצי מסלק נפשה בכי האי גונא אלא אם כן קנו מידו כדמתרץ בבבא בתרא בפרק חזקת [מ"ג ע"א] ובפרק מי שהיו לו [לקמן צ"ה ע"א]. למאי נפקא מינה, כלומר לאי זה ענין מצא הפרש בין סברא דידו כידה ובין סברא דידו עדיפא (מיניה) [מידה]. ומשני אין נפקא (מידה) [מינה] לגבי שומרת יבם שנפלו לה נכסים בעוד שהיתה תחתיו דבעל והשתא מתה (לא) [לו] דקימא לן דאי נפלי לה כשהיא שומרת יבם קא סברי ב"ה נכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב אבל כי נפלי לה תחתיו דבעל והשתא מתה (לא) בעוד שהיא שומרת יבם אי סבירא לן דידו עדיפא מידה השתא לגבי יבם אע"ג דקלישא ליה ולא הוה עדיפא מידה על כרחין הוי כידה הילכך יחלוקו בין יורשי האב ובין היבם אבל אי הוה סבירא לן כאביי דאמר נשואה דידו כידה הכא לגבי יבם קלישא לה והויא ידה עדיפא מידו הילכך יותר מוחזקין יורשי האב באלו נכסים מן היבם ותירתי לה אינהו ולא ליבם בהם כלום ואליבא דאביי מחלוקת של ב"ש וב"ה מיירי בין נפלו כשהיא שומרת יבם ובין דנפלי כשהיא תחתיו דבעל ובתרויהו אמרי ב"ה נכסים בחזקתן וירתי לה יורשי האב ולא היבם כלום ואליבא דרבא מיתוקם פלוגתייהו בשנפלו לה כשהיא שומרת יבם והתם הוא דאמרי ב"ה שאין ליבם כלום אבל אי הוו נפלי לה כשהיא תחתיו דבעל היינו כשאינה נשואה אפילו ב"ה מודו לב"ש דיחלוקו כדפרישי'.
